ברכות ליעקב כתריאל
במלאות לו שישים שנה
לחברנו,יעקב
היקר,
אנו
מצרפים את ברכותינו במלאות
לך שישים שנה, ואתה עדיין
כה צעיר, כה חדור בתחושת
שליחות.
לא
על עבודתך המקצועית,שהעניקה
לך תארים ומעמד, אנו כותבים
כאן. אנו רוצים להעיד כאן
על אישיותך ואנושיותך,
כפי שזכינו להכירם מזה
שנים רבות.
אנחנו מאותו הכפר,קרית
עמל (היום קרית
טבעון). שם צמחה ידידותנו,
שם שלחנו את ילדינו, בני
אותו הגיל, אל אותו בית
הספר היסודי. שם, כנראה,
בין שיחה על ענייני דיומא
לבין שיחה על יסודות הפיסיקה,
הנחלנו להם ערכים אנושיים
משותפים, ערכים אותם הם
נושאים, לשמחתנו, אל תוך
שנות בגרותם. לשמחתנו,
אך גם לכאבנו. מקץ
שנים כתבת, יעקב: "ילדינו
משלמים היום את מחיר המצב
שאותו לא היה בכוחנו לשנות".
והנה
בגרנו , אנו עם משפחותינו, אל מציאות ישראלית
(ואולי גם עולמית) מדכאת,
קשה עד מאוד. מעטות הן קרני
האור, אלה שמעודדות אותנו
להמשיך ולהאמין בעתיד
טוב יותר, אנושי יותר. קרני האור האלה
הן הידידים שרכשנו , אלה
שאנו גאים בידידותם, אלה
שאליהם אנו מתייחסים
כ"משפחה הערכית" שלנו.
אתה,יעקב,
ואיתך תמר, חגי
ועירית, שייכים
למשפחה הזאת. אנו
מתברכים בכם ושמחים בידידותכם.
בהפגנות אל מול הכלא
, בדיונים המשפטיים המייגעים,
באירוע במכון
ואן-ליר ובכל הפעילויות
אשר למענן אתה ממש מקדיש
את עצמך, למדנו להכיר אדם.
למדנו להוקיר חבר ורע,
אשר השמירה על כבוד האדם,
ואהבת האדם באשר הוא, הן
נר לרגליו.
אנחנו
מאחלים לך ולעצמנו, יעקב,
כי נתמיד בקשרינו, הרעיוניים
והמשפחתיים, עוד שנים
הרבה ושתזכה עם משפחתך
ואיתנו לראות זמנים, בהם
אתה ושכמותך יהיו בבחינת
"דוגמה לכלל" ולא "היוצא
מן הכלל"...
בחיבה רבה ובתודה על
כל מעשיך,
עפרה ומתניה בן-ארצי, רותי, אחיק ויוני.