במפגש פעילי חטיבת
הסטודנטים של האיגוד
הבינאוניברסיטאי לשלום
בין ישראל לפלסטין
הטכניון נעדר, אך
זכה בציון לשבח
ביום שני, 4 ביולי 2005, התקיים
באולם חתונות בכפר א-ראם
שמצפון לירושלים מפגש
של סטודנטים ישראלים
ופלסטיניים שייצגו את
מרבית האוניברסיטאות
שבין נהר הירדן לים התיכון.
הקבוצות הגדולות ביותר
היו מאוניברסיטת תל אביב
ומאוניברסיטת ביר זית,
אולם גם האוניברסיטה
העברית, אוניברסיטת אל
קודס, אוניברסיטת בן גוריון,
אוניברסיטת א-נאג'ח, אוניברסיטת
בר אילן ומספר אוניברסיטאות
מעזה יוצגו ע"י קבוצות
סטודנטים שלהן. מספר המשתתפים
(כולל מספר קטן של חברי
סגל) היה כשמונים. העדרם
של סטודנטים מהטכניון
בלט כאשר בדברי סיכום
של אחת המשתתפות הישראליות,
גב' חולוד בדאווי, בוגרת
אוניברסיטת חיפה ולשעבר
יו"ר ועד הסטודנטים הערבים
בישראל, צויינו לשבח משמרות
המחאה המתקיימות מזה
שלוש שנים סמוך לשער הראשי
של הטכניון ביום פתיחת
השנה האקדמית, תחת הסיסמא
"ברוכים הבאים בשערי הטכניון.
גם הסטודנטים של ביר זית
מבקשים להגיע לקמפוס
בלי מחסומים".
התרשמתי מאד מן הדיון
היעיל והתכליתי. המתכנסים
הבינו שמפרידים ביניהם
הבדלי השקפה בעניינים
רבים וחשובים, אולם השכילו
לזהות את המשותף, שדי היה
בו כדי לנסח תכנית פעולה
ולבחור קבוצות עבודה
עפ"י היעדים שזכו לתמיכה
הרחבה ביותר. המשתתפים
הסכימו שהבסיס ליחסי
שלום הוא שוויון מלא בין
ישראלים לפלסטינים, סיום
הכיבוש והשבת האדמות
הפלסטיניות שנגזלו מאז
יוני 1967. הם מצאו מספר אפיקי
פעולה משמעותיים ולא
נותר אלא לאחל להם שיזכו
להגשמת החזון המשותף
שלהם, בגרסה אשר כל השותפים
ההגונים ישמחו בה.
המפגש נערך בחסות הארגון
הבינאוניברסיטאי לשלום
בין ישראל לפלסטין
(Faculty for Israeli Palestinian Peace)
http://www.ffipp.org/
אשר על המועצה המייעצת
שלו נמנה אחד מידידיו
הדגולים של הטכניון, פרופ'
פרימן דייסון, חתן פרס
הרווי לפיסיקה, וכן ארבעה
חתני פרס נובל, הפרופסורים
יהודה אלקנה ואדריס טיטי
מישראל ופרופ' חנאן אשרווי
מפלסטין. ארגון זה קיים,
מאז הוקם לפני כשלוש שנים,
מספר כנסים בירושלים,
בתל אביב, בבריסל ובוונציה,
וכן יזם מפגשים בין סטודנטים
ישראליים ופלסטיניים
וארגון משלחות של סטודנטים
פלסטיניים לקמפוסים ברחבי
העולם. לאחרונה נשלחה
קבוצת סטודנטים מעזה
למסע הרצאות בארה"ב ובכמה
מארצות מערב אירופה. בתום
מסע זה ביקרו חלק מחברי
הקבוצה באוניברסיטת חיפה.
במהלך הדיונים שמעתי
לראשונה על הארגון המכונה
סולחה, אשר תיאור של מטרותיו
ודרכי פעולתו מצויים
באתר האינטרנט
http://www.sentienttimes.com/03/feb_mar_03/finding_answersT.htm
למדתי גם על התנועות
הפוליטיות המשתמשות בביטוי
"קיפאיה" ("די") כדי
לבטא דרישה לשינוי בשיטת
הממשל. תנועות כאלה מתפתחות
לאחרונה במצרים (בדרישה
לדמוקרטיזציה) ובלבנון
(בדרישה לסילוק שרידי
הכיבוש הסורי וכינון
דמוקרטיה ייצוגית). רוחו
של מושג זה נראתה לרבים
מן המשתתפים מתאימה לבטא
את הקריאה המשותפת "די
לכיבוש".
מקום המפגש נבחר מפני
שממשלת ישראל מתייחסת
אל הכפר א-ראם כאילו הוא
שייך לתחום המוניציפאלי
של ירושלים, ועל כן הגישה
אליו מותרת אפילו לישראלים
המקיימים בקפידה את כל
צווי האלוף. מאידך, א-ראם
מצוי מחוץ לחומת האפרטהייד
ההולכת וסוגרת על ירושלים,
ועל כן נגיש גם לפלסטינים.
ואמנם, במעבר ממחסום
א-ראם "החוצה" לא נערכת כל
בדיקה. אני מציין זאת לטובת
מי שרוצה עתה להציע למשתתפים
הישראלים לעבור לשם ולא
לחזור; – זה לא קשה! מאידך,
במעבר "חזרה" נערכת ביקורת.
נראה לי שהייתי מצליח
לעבור גם אילו הצגתי את
תעודת המנוי שלי לסינמטק
חיפה. לא יכולתי שלא להבחין
גם בשיפור בהתייחסות
לפלסטינים המבקשים לעבור
דרך המחסום. הם אמנם מושהים
בו שעה ארוכה במסגרת נוהל
הטרטור וההשפלה הידוע,
אולם מורשים לשבת על אבני
השפה של המדרכה הצרה ולא
לעמוד עמידת דום דרוכה
כפי שהיה מקובל לפני מתן
ההקלות שעליהן נתבשרנו
לאחרונה.
נציג FFIPP-International בטכניון הוא
פרופ/אמריטוס יעקב כתריאל,
אשר ישמח לסייע לסטודנטים
המעוניינים להצטרף ל
FFIPP-students ולהשתתף בפגישות
ובפעולות הבאות שלו.
